אנחנו במלחמת עולם, מלחמה קשה מאוד בנזק לנפש, וקשה לא פחות בנזק לכלכלה. אם נפסיד במלחמה הזאת – רבים מהישגיה של מדינת ישראל משחר הקמתה ועד היום יאבדו. בלי כלכלה יש פחות בריאות, פחות חינוך, פחות רווחה, פחות ביטחון ופחות ביטחון פנים.
הדרך היחידה שלנו להציל את המדינה ב מלחמה מקריסת מערכות היא לעזוב את כל יתר הוויכוחים מעניינים וחשובים ככל שיהיו, ולהתגייס למאבק. מה זה אומר:
א. ברמת המעורבות הנמוכה ביותר –
זה אומר רק להישמע לכללים: כן למסיכות ולריחוק – לא להתקהלויות מכל סוג שהוא.
ב. ברמת מעורבות גבוהה יותר –
קחו על עצמכם יותר מהרף המינימלי עליו מחליטה הממשלה:
גם מי שמותר לו ללכת לעבודה אך ביכולתו לעבוד מהבית (גם אם זה קשה יותר) – שיעשה זאת. זה נכון לעובדים, וזה נכון למעסיקים.
ג. ברמת מעורבות גבוהה במיוחד –
הצטרפו למאמץ ההסברה הלאומי.
אני מאמין גדול בכך שהפרטים בחברה יעילים וחכמים יותר מהמדינה. למשל, אם אתם מכירים אדם שנפטר מקורונה – הצילו נפשות בעזרת הסיפור שלו. ספרו ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת על האדם שהכרתם, על חייו – ועל מותו. איך נדבק, אם יודעים. צאו בקריאה לציבור – לחבריכם – עצרו את הקורונה.
משטרת ישראל פרוסה בעוצמה מירבית בכל רחבי הארץ:
במחסומים, ברחובות הערים, בכפרים ובדרכים. בשתי היממות החולפות נרשמו אלפי דוחות למי שהפרו בידוד, הפרו את תנאי הסגר, הפרו את חובת עטיית המסיכה וכו'. כשאני אומר שתי היממות האחרונות, אני מדגיש – כולל במהלך יום הכיפורים.
משטרת ישראל מגוייסת כולה, מהשוטרים שעמלים במסירות נפש בשטח ועד הפיקוד הבכיר, להבטיח את שלומם של אזרחי ישראל ויכולתם להתנהל בביטחון במרחב הציבורי בדרך לעבודות חיוניות, רכישת מזון ותרופות ויתר הצרכים ההכרחיים כעת.
אבל עם כל התודה וההערכה לשוטרות ולשוטרים, למפקדות ולמפקדים – הם לבדם לא יכריעו את הקורונה.
אנו צריכים אתכם, הציבור. הפנימו והבינו – זהו קרב על חיינו ועל חיי היקרים לנו מכל:
כל שנדרש מאיתנו הוא כן למסיכות ולריחוק – לא להתקהלויות, בדגש על מקומות סגורים או צפופים.
המאמץ הלאומי העליון בעת הזאת הוא המאבק להכרעת התפשטות נגיף הקורונה, אבל אין ממשלה בעולם שיכולה לעשות זאת – בלי שיתוף הפעולה של הציבור.
אני בטוח שיש לנו יכולת לעשות זאת, ידענו להתלכד בעבר בעיתות משבר וחירום, ואם לא עכשיו – אימתי?
בלי קשר להשקפה פוליטית, בלי קשר לדת או מוצא, בלי קשר לשום דבר שמפלג בינינו – יש איום משותף על כולנו.
זו שעת מבחן גדולה לציבור הישראלי, ורובו – אני חייב להגיד כאן – עומד בו בגבורה.
הציבור משלם מחירים כבדים, כלכליים ואישיים. להעביר את החגים בלי המשפחה המורחבת זה מחיר. לסגור את העסק זה מחיר. לעבוד מהבית זה מחיר. לצמצם למינימום הנדרש את המפגש בין אדם לאדם זה מחיר.
אבל התמורה שנקבל לו נקפיד על כל אלה ועוד, עולה לאין שיעור על המחיר, והאלטרנטיבה של לא לשלם את המחיר ולא לקבל את התמורה – היא אסון למדינת ישראל, אסון לכולנו.
זה בידנו. נצא למלחמה מאוחדים וננצח.
אחר כך, אם צריך – נתווכח. כעת זמן לאחווה וערבות הדדית.
